מהו השלב בחיים הראוי לנישואין?

מבחינת היחס בין גיל הנישואין ללימוד תורה, דנים בבבלי (קדושין כט) מה קודם - "ללמוד תורה ולישא אשה". יש כאן שני ערכים שמתנגחים זה עם זה, וצריך להכריע. וזה תלוי בכל מציאות לגופה. (עי' רמב"ם הל' אישות והל' ת"ת). 

האם חיי הנישואין סותרים את הגדלת התורה והאדרתה?

במובן מסויים זה עלול להיות כך – כמו שראינו בעצם העלאת השאלה בבבלי.

ראשית- נציין שהבבלי בקידושין מציין את ההבדל בין ארץ ישראל ובין בבל בענין זה, ומשיב תשובה מעשית- בארץ ישראל היו ישיבות, ולכן אנשים יכלו לנסוע קרוב, אחרי החתונה, וללמוד. ואילו בבבל היה מדובר על נסיעה של שנים, לנסוע לארץ ישראל וללמוד שם... מה שמקשה כמובן את נושא הנישואים לפני...

אבל בירושלמי נראה שכיוון החשיבה שונה:

אחת המצוות שהאב מחוייב לעשות לבנו היא "להשיאו אשה". ומה המקור לכך? 
בירושלמי (קידושין א ז) אומרים כך: "'והודעתם לבניך ולבני בניך' - אימתי אתה זוכה "לבניך ולבני בניך"? בשעה שאת משיא את בניך קטנים."

דברים אלו קשורים לדברי רבי יהושע בן לוי שמובאים בהמשך הירושלמי, שיש מעלה מיוחדת כאשר הסבא לומד תורה עם נכדו - "והודעתם לבניך ולבני בניך" הרי זה כמו "יום אשר עמדת לפני ד' א-לוקיך בחורב".

בשביל לזכות להופעת תורה באופן נעלה כזה, שהסב יוכל ללמוד תורה עם נכדיו, יש לו לאדם להשיא את בניו כשהם קטנים. 

כאשר ישראל בגלות, ביתו של אדם מוצג כדבר שקצת מתנגד להשלמתו הרוחנית של האדם, מפני עול הפרנסה וגידול ילדיו.

בארץ ישראל ענייני החיים אינם סותרים את הופעת התורה, ואדרבא ככל שהנישואין יוקדמו, יזכה העולם יותר ב"והודעתם לבניך ולבני בניך – יום אשר עמדת לפני ד' א-להיך בחורב".

בסוגיא זו ניתן לחוש את החשיבות שבמיזוג התלמודים. האידיאליות שעולה מתוך הירושלמי, אל לה לסמא את עינינו מלראות את החשיבות בצדדי הדיון שיש בבבלי. 

יתן ד' שנזכה ש"ילך עמנו אור הבבלי להתאחד עם התלמוד הירושלמי ויחדיו יאירו באור שבעתים" (הרב קוק).